האם נושים יכולים לחייב את גרושת החייב לשאת בחוב כלפיהם, קרי האם עומדת לתובעים עילת תביעה מכח חוק יחסי ממון והסדר איזון המשאבים
תיק שבו יצגה עו”ד אריאלה רוזנטל סודרי בביהמ”ש המחוזי ובעליון.
לשירותי עורך דין פנו אלינו בטלפון 04-866-8665 בכל שעה, ניתן להשאיר הודעה במענה אנושי 24/7, מענה מובטח בתוך 24 שעות.
ביהמ”ש העליון נדרש לבחון את הסוגיה הזאת במסגרת ערעור שהגישו הנושים בתיק שמספרו ע”א 6839/20 אבנר חדד נ’ מדינה פיקהולץ – לפסק הדין המלא בעליון לחץ כאן
ביהמ”ש העליון אישר בתאריך 21.01.2021, כי במשטר יחסי ממון לפי החוק, שיתוף כללי של בני הזוג בחובות האישיים של בן זוג אחד – אַין.
אך עם זאת נושה יכול לטעון לשיתוף בחובות, אם הוּכחה כוונת שיתוף ספציפי בנכס מסוים, או כוונה קונקרטית, מפורשת או משתמעת, לשיתוף בחובות.
הנושה לא יכול לגבות את חובו מבן הזוג השני באופן אוטומטי, ועליו לנקוט נגדו הליך נפרד (ראה מאמרו של כב’ השופט מינץ “השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל עיון מחודש, עמ’ 146.).
נושא התביעה:
ביום 29.4.2019 הגישו המערערים, שניים מנושי החייב, תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המשיבה שהועמדה לצרכי אגרה על סך של 2,600,00 ש”ח (אם כי בגוף התביעה הועמד סכום התביעה על סך של 6,000,000 ש”ח).
בתביעה נטען כי החייב חב למערערים סכום של 47,036,111 ש”ח בשל הלוואות שנטל מהם לצורך מימון פעילותו העסקית. תביעת המערערים התבססה על הטענה שבתיק פשיטת הרגל שמתנהל בעניינו של החייב טענה המשיבה כי היא זכאית למחצית מנכסי החייב, ומכאן עולה כי אין מניעה מלחייבה גם במחצית מהחובות שהצטברו מעסקי החייב וזאת מכוח הסדר איזון המשאבים החל ביחסיהם- חוק יחסי ממון, המוביל לשיתוף בזכויות וחובות של בני הזוג בתקופת נישואיהם. לחלופין, נטען כי על המשיבה לפצות את המערערים על הנזקים שגרמה להם בכך שביצעה כלפיהם עוולת תרמית ולחלופין נוכח התעשרותה שלא כדין על חשבונם.
ביהמ”ש העליון אישר את קביעותיו של ביהמ”ש המחוזי בחיפה בתיק שמספרו 52455-04-19
לפסק הדין במחוזי לחץ כאן.
ביהמ”ש המחוזי קבע, בין היתר בעמ’ בסעיף 21 לפסק הדין:
“בסעיף 4 לחוק יחסי ממון, כי “אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני” (ההדגשה שלי, ח”ש).
חוק יחסי ממון מורה לנו, כי תחת משטר יחסי הממון, אין להטיל חבות על בן/ת הזוג בגין חובת בן/ת הזוג השני, אשר לא נטל אותה על עצמו.
אכן בעת פקיעת הנישואין נערך איזון בין בני הזוג בין חובות וזכויות, אך כל זאת רק במישור הפנימי שבין בני הזוג בלבד – ולא כלפי צד שלישי, יהא אשר יהא.
ראו בעניין זה:
ע”א 3354/16 ציפורה סבג נ’ עו”ד סיגל בנטון, הנאמנת לנכסי החייב יצחק סבג, פסקה 15 (13.12.18).
עמ”ש 40459-10-10 (ת”א) פלוני נ’ אלמוני, פסקה 21 (28.4.13).”
וכך התייחס כב’ השופט מינץ בסעיפים 14 ו- 15 לפסק הדין בביהמ”ש העליון לנושא זה:
“אכן, כפי שגם ציינתי בעבר (בע”א 16/3354 סבג נ’ עו”ד סיגל בנטון הנאמנת לנכסי החייב יצחק סבג (2018.12.13) (להלן: עניין סבג) עליו ביקשו שני הצדדים בענייננו להסתמך), “משטר יחסי הממון בין בני הזוג חל במישור היחסים הפנימיים בין בני הזוג ולא כלפי צדדים שלישיים” (פסקה 15 ,(אולם אין בחוק יחסי ממון כדי לשלול מבני הזוג את האפשרות ליצור חוב משותף, ומכאן לחייב את בן הזוג שאינו פושט הרגל לפרוע את אותו החוב במלואו (שם, פסקה 18.( 15 .הוא הדין לגבי סעיף 5=א) לחוק יחסי ממון הקובע כי עם פקיעת הנישואין, לכל אחד מבני הזוג עומדת הזכות לאיזון משאבים – היינו, כל אחד מהם זכאי למחצית שווים של כלל נכסיהם תוך קיזוז החובות והזכויות של בני הזוג. זאת, למעט אותם נכסים שהוחרגו מהחלוקה מכוח החוק או מכוח הסכמת הצדדים. ברם, גם סעיף 5)א) לחוק אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי (עניין אבו רומי, עמ’ 183 ;עניין ששון, עמ’ 615 ;בע”מ 10734/06 פלוני נ’ פלונית, פסקה ה (14.3.2007) ;(בע”מ 1398/11 , פסקה 14.”
ביהמ”ש העליון החזיר את התיק לביהמ”ש המחוזי כדי לבחון האם העילות של המערערים התיישנו (כנטען על ידי המשיבה ולא קיבל ביטוי בפסק הדין) והאם רכישת הרכוש המשותף של בני הזוג מומן על ידי ההלוואות שהנושים נתנו לגרוש, דבר שלא נבחן על ידי ביהמ”ש המחוזי במסגרת פסק דינו- מאחר והנכסים השייכים מחציתם למשיבה מכח חוק יחסי ממון עת נצברו במהלך החיים המשותפים, אך עם זאת נרכשו עוד שנים טרם שהנושים הילוו לגרושה כספים, ובכלל במועד שההלוואת נלקחו היה הגרוש בזוגיות עם אישה אחרת ובני הזוג לשעבר כבר היו שנים פרודים, מעבר לכל ספק לא תחוייב המשיבה לשאת בחובות אלו.
לשירותי עורך דין פנו אלינו בטלפון 04-866-8665 בכל שעה, ניתן להשאיר הודעה במענה אנושי 24/7, מענה מובטח בתוך 24 שעות.
לקריאת פסק הדין בבית המשפט העליון לחץ כאן.
לקריאת פסק הדין בבית המשפט המחוזי לחץ כאן.
