חטיפת ילדים בישראל

חטיפת ילדים בישראל

הידעתם כי בכל שנה "נחטפים" בישראל כ- 40 ילדים על ידי אחד מן ההורים, זאת כמובן ללא הסכמתו של ההורה השני, אשר עוברים להתגורר במדינה זרה.

עורכת הדין אריאלה רוזנטל סודרי מתמחה בתיקי חטיפת ילדים ובעלת ניסיון רב בתחום, לייעוץ וייצוג משפטי בנושא חטיפת ילדים צרו עימנו קשר בטלפון או דרך צור קשר באתר.

בוודאי שמעתם כי ישנן אמהות וכן אבות שהתגוררו תקופה ארוכה בחו"ל וחזרו עם ילדיהם ארצה.

מה מתרחש המשמעות באם רק הורה אחד חוזר לישראל עם הילד ו/או הילדים? האם החזרה לישראל נעשתה בהסכמת ההורה השני שנשאר בחו"ל ובידיעתו? גם בישראל קיימים מקרים רבים בהם הורה החליט לעזוב בין יום את הארץ ולטוס עם ילדיו לחו"ל. האם החלטה זאת נעשתה בהסכמה ו/או בידיעה של ההורה השני?

אמנת האג – לילדים חטופים בישראל

בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים נחתמה בשנת 1980 אמנת האג, לה הצטרפה מדינת ישראל בשנת 1991 ונחקק "חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)".

תחליט אמנת האג נועד להילחם במהלכים חד צדדים של הורים שמבקשים בכח לקחת את המשמורת על ילדיהם ולהבריחם למדינה זרה כדי להשיג את מבוקשם ואז הדבר נחשב כ"חטיפה".

מקרה זה יכול להתרחש בין הורים שעדיין לא החלו את הליך הגירושין או הפרידה, או בין הורים שנמצאים בעיצומו של הליך גירושין, או גם לאחר שכבר בתי המשפט פסקו בנושא המשמורת והסדרי הראייה ולדוגמא ניתנו לאב עם ילדיו הסדרים של יומיים בשבוע וכל סוף שבוע שני.

במידה והנסיעה עם הילדים במטרה לשנות את מקום המגורים הינה חד צדדית, ללא ידיעה של ההורה השני וללא הסכמתו, תיחשב עפ"י האמנה כאסורה, בין היתר, היות ומפרה לעיתים קרובות זכויות משמורת של ההורה השני.

כעולה מהאמנה המשמורת על ילד צריכה להיקבע במקום מגוריו הקבוע של הילד וכך המדינות החתומות על האמנה מתחייבות להשיבו למדינה ממנה נחטף באם זכויות המשמורת של ההורה השני הופרו. במקום המגורים הקבוע של הקטין אמור להתקיים הדיון בדבר המשמורת על הקטין.

בעת הברחתו של ילד ממדינה למדינה זרה אחרת החתומה על האמנה, ניתן להגיש בקשה להחזרתו. בקשה זאת מוגשת לרשות המרכזית, במדינות רבות הרשות המרכזית פעולת מטעם משרד המשפטים של אותה המדינה. אותה רשות פונה למדינה הזרה עליה נחטף קטין והכל כדי שהרשות תפנה להורה ותיתן לו הזדמנות תוך מספר ימים להחזיר את הקטין למדינה ממנה נחטף – תחילה כמובן באופן וולונטארי.

באם ההורה לא נעתר לבקשה באופן וולונטארי ומחזיר את הקטין למקום מגוריו הקבוע, מתנהל הליך בהתאם לאמנת האג במדינה הזרה, אשר יקבע בתוך פרק זמן קצוב ביותר האם יש להשיב את הקטין למדינה ממנה הוא נחטף.

בישראל הגוף האחראי על ביצועם של חטיפות ילדים הוא המחלקה לעניינים בינלאומיים במשרד המשפטים.

חטיפת ילדים מישראל

בישראל חטיפה של ילד מתחת לגיל 16 מישראל למדינה זרה מהווה עבירה כעולה מ- חוק העונשין, תשל"ז-1977. במידה והוצאת קטין מישראל מתבצעת ללא הסכמת האפוטרופסו העבירה דינה מאסר. על ההורה שזכויות המשמורת שלו נפגעו לפעול לאלתר להגשת בקשה לרשות המרכזית במדינה ששם נמצא הקטין ולדרוש את החזרתו לישראל.

חטיפת ילדים לישראל

כאשר ילדי נחטף לישראל על ההורה השני יש לפנות לרשות המרכזית המצויה במחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים וכן לפתוח בתביעה מתאימה באם ההורה "החוטף" לא משיב את הקטין באופן וולונטארי. התביעה תוגש לביהמ"ש לענייני משפחה במקום בו מצוי הילד באותה העת.

התנאים לחטיפת ילדים עפ"י חוק אמנת האג

  • אחד מן ההורים לוקח חד צדדי ילד ממקום מגוריו הקבוע ומעתיק את מקום
  • שתי המדינות המדינה בה מקום המגורים הקבוע וכן המדינה הזרה חתומים על האמנה.
  • העתקת מקום המגורים על ידי ההורה נעשתה בניגוד להסדרי המשמורת שנקבעו על ידי בית המשפט ולכן מנוע ההורה השני מלקיים את ההוראות.

יש להדגיש כי מדובר במקרה של חטיפה רק באם בפועל הופעלו זכויות המשמורת על ידי ההורה השני ולדוגמא התקיימו בימים מסוימים הסדרי ראייה או ההורים עדיין היו נשואים ולא החלו עדיין בהליכים ומכח החוק שני ההורים הינם משמורנים על הקטין ועוד'

חריגים לכלל חובת ההחזרה

באמנה קיימים מספר חריגים שמאשרים שלא להחזיר ילד שנחטף למדינה ממנה נחטף ואותם חייבים לבחון לפני שביהמ"ש מורה על החזרת קטין למדינה ממנה הוא נחטף.

  • אין להחזיר את הקטין למדינה בו היה מקום מושבו הקבוע באם עבר יותר משנה ממועד אירוע החטיפה ועד להגשת בקשה להחזרתו וזאת בהתאם לסעיף 12 לאמנה.
  • בהתאם לסעיף 13 (א) לאמנה באם לאחר המעשה הגוף האחר שבידיו מופקדת ההשגחה על גוף הילד, קרי לדוגמא ההורה השני השלים או הסכים כי הקטין יישאר במדינה הזרה.
  • בהתאם לסעיף 13 (ב) לא מוחזר הקטין למדינה הקבוע גם במקרה שבו קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל
  • אותו סעיף 13 מדבר גם על כך שהרשות השיפוטית או המינהלית רשאית לסרב לצוות על החזרת הילד, אם התברר לה כי הילד מתנגד להחזרתו, וכי הוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו.
  • סעיף 20  לאמנה- ניתן לסרב להחזיר ילד אם ההחזרה אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד באשר להגנה על זכויות אדם וחירויות יסוד הנוהגים במדינה המתבקשת

התייחסות לנושא חוק האמנת האג (החזרת ילדים חטופים)

במסגרת בחינתו של ביהמ"ש האם לקבל את בקשתו של הורה להחזיר ילד למקום מגוריו בחו"ל או להשארת הקטין בארץ,  לבחון שני שאלות מרכזיות:

הראשונה היא האם ההורה שחזר לישראל עם הילד ביצע חטיפה או מעשה אי החזרה שלא כדין, כמוגדר בסעיף 3 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן: "האמנה"), בכך שחטף או שלא החזיר את  הילד למקום מגוריו הקבוע.

כאשר התשובה חיובית, נבחנת שאלה נוספת – האם ניתן להסיק מנסיבות המקרה כי חל חריג מהחריגים לחובת ההחזרה המידית הקבועה באמנה, כך שאין להורות על החזרתה לאלתר של הקטין לחו"ל.

במסגרת פסק הדין שמספרו בעמ 741/11 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו) ושהינו פסק הדין המוביל בנושא האמנה כיום, בחן ביהמ"ש העליון את כל השיקולים הרלוונטיים מתי יש להורות על החזרת קטין לחו"ל.

בסעיף 10 לפסק הדין נאמר:

"הוראה להחזרת ילד למדינה שממנה הורחק או אליה לא הוחזר, יכולה להינתן אך בהתקיים התנאים המקדמיים לתחולת האמנה, הקבועים בסעיף 3 לה, ומקימים מעשה "חטיפה".