דרישת תום הלב בהליך של פשיטת רגל

השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט , כאשר הוא דן בבקשת חייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב

מי פונה להליך של פשיטת רגל ומדוע:

לזוכים השונים יש אינטרס משותף לכינוס נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר.
לחייב שאינו מסוגל לשלם את חובותיו יש אינטרס לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. גם אם נכסיו מועטים ואינם מספיקים כדי להשביע את כל הנושים. אולם, מתן הפטר מותנה בכך שהחייב נוהג בתום לב והתנהגותו מאפשרת מתן ההפטר.
סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם – 1980 (להלן: הפקודה) קובע:

"18ה. החלטת בית המשפט [תיקון: תשנ"ו]
(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;…"

השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט , כאשר הוא דן בבקשת חייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם.
בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של החוק.
ראה לעניין זה את פסק דינה של כב' השופטת דיאנה סלע פשר 105/04 ג'נח אביגדור נ' הכונס הרשמי אשר אושר בערעור ע"י ביהמ"ש העליון בתיק עא 7113/06 אביגדור ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי.
דרישת תום הלב הינו תנאי מהותי להישאר בהליך של פשיטת רגל ולבסוף יציאתו של החייב מהליכים אלה וקבלת הפטר.
"תום הלב נדרש הן באשר לשלב יצירת החובות והן באשר למהלך פשיטת הרגל, ובהיותו יסוד מהותי, כאמור, יש להקפיד על יישומו הנאות.
בית המשפט בוחן אם סיכויי החייב למתן צו הפטר קלושים, הרי שאין מקום לתת צו כינוס, וממילא אין מקום להכריז על החייב כפושט רגל.
בכל מקרה, יש לשקול את האלמנט של תום הלב של החייב, ואם יתברר כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, יש מקום לבטל את צו הכינוס ובמידה ועדיין לא הוכרז פושט רגל, לא יכריז עליו בית המשפט ויבטל את ההליכים. אם הוכרז החייב פושט רגל – גם אז ניתן לבטל את הכרזתו מחמת חוסר תום לב.
יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו.

השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב הינם רבים ומגוונים. בית המשפט ישקול, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם, האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות. בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב.
במידה וחייב לא פעל בתום לב לא חסומה בפניו הדרך והחייב יכול לפעול בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 19א לפקודה מאפשר לחייב להגיש הצעת הסדר עם נושיו, מבלי שיידרש להגיש בקשה לפשיטת רגל ומבלי להיכנס לשיקולי תום הלב. כך מורה הסעיף:
" 19א. (א) חייב שחובותיו עולים על 26,354 שקלים חדשים רשאי לפנות בכל עת לבית המשפט, בבקשה לאשר הצעת פשרה או הסדר עם נושיו, אף אם לא הוגשה בקשת פשיטת רגל, או אם הוגשה – כל עוד לא ניתן נגדו צו כינוס."

תנאי לנקיטה בהליך כאמור הינו שיש להניח כי ההצעה תניב לנושים דיבידנד בשיעור של 30% לפחות שיש מהחוב וכקבוע בסעיף 19א (ג) לפקודה, לאמור:
" (ג) בית המשפט רשאי לאשר את ההצעה אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה, לרבות הפרשי הצמדה עליו עד ליום הגשת הבקשה לאישור ההצעה."

במרבית המקרים לצורך מתן החלטה על עיכוב ההליכים שנוקטים נושיו של המבקש נגדו, רשאי בית המשפט להתנות את אישורו במתן ערובות לביצועה.
ההחלטה למתן צו לעכב את ההליכים, מושתת על בטוחה זו, שכן בלעדיה אין בסיס להצעת הסדר.

אציין, כי יש להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום טרם הגשת בקשה לפשיטת רגל או בקשה אחרת על מנת לשקול האם מדובר בהליך המתאים לחייב ואם לא באיזה הליך יש לפעול וכן על מנת לשקול את תוצאות קבלה או דחייה של הבקשה.

יובהר כי האמור במאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.